מובילי התעשייה בע"מ נ' דניסוב פלסט בע"מ ואח'

החלטה

בקשה להפקדת ערובה להוצאות.

ההסדרים הנורמטיביים המאפשרים לחייב תובע להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע - אם תידחה התביעה - מבחינים בין תובע יחיד, בשר ודם, לבין תובע שהנו תאגיד. ההסדר בעניין התובע היחיד מותווה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984. לעומת זאת, ההסדר הרלוונטי לענייננו הוא ההסדר הספציפי בעניין תובע שהוא תאגיד, המותווה בסעיף 353א לחוק החברות, וקובע כי:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה..., אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם זכה בדין,... אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה... או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בפסק הדין שניתן ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 11.2.2009) סקר כב' השופט מלצר את ההבדלים בין הוראות תקנה 519 לתקנות, לבין סעיף 353א לחוק החברות, ובהתייחס לאחרון נפסק כי:

"...על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט, כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו... זהו שלב הבדיקה השני... אם למשל סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה... משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".

בענייננו, כלל לא ניסתה התובעת לעמוד בנטל הראשון המונח לפתחה להוכיח כי מצבה איתן וכי לא תתקשה לשלם את ההוצאות, ככל שיושתו עליה וזאת כפי הנראה משום שסברה בטעות כי חלות בענייננו, ההלכות בענין הטלת ערובה להוצאות, על אדם, בשר ודם, בעוד שכאן עסקינן בתובעת שהיא חברה בערבון מוגבל. יחד עם זאת, העובדה שהתובעת כבר הפקידה בקופת בית המשפט ערבון כספי בסך של 15,000 ₪ כתנאי לכניסת העיקולים לתוקף כמו גם ההוצאות הרבות שכבר הוציאה בתיק זה לאיתור וזימון עדים יש בהן ללמד, גם אם לא באופן משביע רצון כי אין מדובר בחברה "מתה" אלא בחברה בעלת יכולות כלכליות לא מבוטלות.

לכך יש להוסיף, בזהירות הראוייה, כי לאחר שכבר שמעתי חלק נכבד מראיות התביעה, נדרשים בשלב זה הסבריו של הנתבע ביחס לחלק מן הראיות שהוצגו כאשר מטבע הדברים בתביעות מעין אלו, לחיוב אישי, מכח דוקטרינת הרמת מסך או כאורגן, המידע מצוי בידיעתו ובשליטתו של הנתבע.

לפיכך, סבורני כי בנסיבות אלו, ניתן להסתפק בסך של 15,000 ₪ שכבר הופקד ע"י התובעת כתנאי לכניסת העיקולים לתוקף, באופן שסכום זה ישמש גם כערובה להוצאות הנתבע, אם תדחה התביעה כנגדו.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: